כל ילד יחווה תסכול וכעס בשלב זה או אחר בחייו. ישנם ילדים המסוגלים להתמודד עם תחושות אלו, ואחרים מתקשים מאד. אחד האתגרים הקשים והחשובים ביותר של ההורה הינו לסייע לילד לפתח כישורים שיאפשרו לו להתמודד עם תחושות עוצמה. בהדרכת הורים, אני מקנה להורים כלים לחינוך ילדיהם בזיהוי ובניהול כעסים. מה הם השלבים בניהול כעסים?
• עזור לילד להבין שהוא כועס כשהוא כועס. בהדרכת הורים אני מלמדת שהסבר שכעס הוא רגש שלילי שמתעורר כאשר אדם מוצא עצמו בסיטואציה שאינה נוחה לו. עזור לילד להבין שרגשות של כעס יכולים להתחיל בתסכול קל ומשם להתגבר לתחושות כעס בגוף ולרוגז המשתלט עליו. בקש מהילד לתעל את המצבים בהם הוא מרגיש כועס, מתוסכל ורוגז ולמדוד את רמות הכעס בכל סיטואציה. לסיכום- השלב הראשון הינו לעזור לילד להבין מה הוא כעס, לזהות כעס, ולזהות את הסיטואציות שמעוררות אצלו כעס, כדי שיפנים את המודעות לכעס ברמה אובייקטיבית.
• למד את הילד לזהות את התופעות הפיזיות של כעס. בהדרכת הורים אני מסבירה שניתן להסביר לילד שיש "רמזים" לפני שיש התפוצצות. כאשר הכעס מתחיל בגוף מרגישים אותו דרך נשימה מהירה, דפיקות לב מוגברות, זיעה לעיתים, תחושת תקיעות בגרון, שינוי בצבע הפנים, התכווצות של שרירים מכווצים ותחושת חום בכל הגוף. שאל את הילד איזה מתחושות אלו הוא מרגיש כשהוא כועס. כאשר הילד מתחיל לזהות את הסימנים הפיזיים, הוא יכול לזהות את המחשבות המקדימות לכעס. שאל אותו- "מה אתה חושב לפני שאתה כועס?" ילדים רבים משיבים- "כלום", אז אפשר לסייע להם בהצעות: אולי אתה חושב "אני שונא את אח שלי", "אני מרגיש שאני רוצה להרביץ", "אני שונא... שיעורי בית/לאכול/ללכת לישון", "אני רוצה לשבור משהו", "אני לא יכול לעשות שום דבר נכון", "לא פייר". לאחר זיהוי המחשבות, עוזרים לילד לזהות את התגובות למחשבות, כמו לכעוס, לבכות, לאיים, לרעוד, לברוח, להרביץ.
בזמן השיחה על הסימנים הפיזיים ניתן לתרגל עם הילד איך זה נראה ואיך זה מרגיש כאשר כועסים. אפשר לעשות משחק תפקידים בו ההורה מדגים לילד מה הוא מרגיש, מה המחשבות והתגובות ולאחר מכן ניתן לעשות זאת עם בובות עם ההורים לבד, או לשתף את הילד. בהדרכת הורים, אני מאמנת את ההורים בשיטות תרגול ומשחק.
• למד את הילד להירגע. בהדרכת הורים אני מלמדת שלאחר שלמד לזהות את תופעות הכעס אצלו, יכול הילד ללמוד להירגע. ישנן מספר דרכים שיכולות להיות יעילות עבור הילד בהרגעת גופו, דרכים אלו ימנעו את השתלשלות התגובות וההתנהגויות:
א. נשימות עמוקות כמו ביוגה (שאיפה, שמירה של האוויר של 4 שניות ונשיפה של 4 שניות).
ב. דמיון מודרך- הילד יכול לדמיין שהוא על ענן או על חוף הים ולשלב את הנשימה עם הדמיון. הילד יכול לדמיין שהוא רואה את עצמו מגיב לסיטואציה בצורה נעימה ופעם ביום לתרגל את התגובה הרצויה בדמיון שלו.
ג. הרפיה הדרגתית- הילד לומד להרפות את כל שרירי הגוף מהראש עד קצות האצבעות.
ד. למד את הילד להשתמש בדיבור עצמי, אקטיבי, חיובי. בהדרכת הורים אני מדגישה שניתן להסביר לילד שחשוב שילמד לדבר עם עצמו כדי להרגיע את הגוף והמחשבות. יש לשאול את הילד איזה משפטים יכולים לעזור, לדוגמה- "קח את זה באיזי", "זה בסדר אם אתה לא מצליח", "אפשר לכעוס אבל אפשר גם לחשוב על פתרון", "אני לא אתן לו להפריע לי". חשוב לתרגל את הדיבור העצמי החיובי במשחקי תפקידים כדי שהילד ילמד כיצד לדבר עם עצמו בסיטואציות שמגרות אותו.
ה. השלב האחרון הינו לתכנן מה שהילד יכול לעשות לאחר שכבר מדבר עם עצמו. רצוי
לאחר שנרגע, לחשוב עם ההורה על פתרון הבעיה.
על מנת לעזור לילד ללמוד על כעס ועל דרכי התמודדות איתו, במסגרת הדרכת הורים, אני ממליצה להורים להשתמש בדף עבודה הבנוי להתמודדות עם כעס. אפשר לצייר ציור של ילד כועס בראש הדף וילד רגוע לידו. הדף:
• מה גורם לי להרגיש כעס?
• מה הסימנים הגופניים שלי כאשר אני כועס?
• מה המחשבות שלי לפני שאני מתרגז?
• איך אני מגיב למחשבות אלו?
• מה אני יכול לעשות כדי להרגיע את הגוף?
• מה אני יכול להגיד לעצמי כדי לשלוט במחשבות?
• איזו פעולה תהיה היעילה ביותר עבורי כדי לפתור את הבעיה?
